פסק-דין בתיק ת"א 41237-06-10

מבוא

1.      זוהי תביעה שהגישה התובעת - חברת צבי כהן ואחיו (להלן: "התובעת"), נגד הנתבעת - עיריית קלנסווה (להלן: "העירייה"), לתשלום חוב בסכום של 2,819,660 ש"ח שלטענתה היא זכאית לו בגין מתן שירותים שנתנה לעירייה, וכן לתשלום נזקים ופיצויים בסכום של 415,000 ש"ח שנגרמו לה, לטענתה,  כתוצאה מאי תשלום החוב, ובסך הכל 3,235,259 ש"ח.

העובדות הצריכות לעניין

2.      התובעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בפינוי אשפה ופסולת באזור השרון. הנתבעת היא עיריית קלנסווה.

3.      על-פי הנטען בתובענה, ביום 27.3.2005 נכרת בין התובעת ובין העירייה חוזה לאיסוף וסילוק פסולת בקלנסווה (להלן: "החוזה הראשון" - נספח 1 לתביעה).

4.      לפי החוזה הראשון, התובעת התחייבה לבצע פינוי וסילוק אשפה באחד משני אזורים שקלנסווה חולקה להם לצורך נושא הפינוי בעיר, בתמורה חודשית של 37,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

5.      בתובענה נטען כי מכוח החוזה הראשון ביצעה התובעת עבודות לאיסוף וסילוק פסולת בעיר עד סוף חודש מאי 2009. באוגוסט 2009 פנתה העירייה לתובעת וביקשה כי תשוב לבצע עבורה עבודות עד להשלמת מכרז חדש לאיסוף ופינוי פסולת. התובעת נענתה לבקשה וביצעה את העבודות בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2009.

6.      בנובמבר 2009 זכתה התובעת במכרז החדש שעשתה העירייה (מס' 5/2009), (להלן: "החוזה השני"). מאותו מועד ועד חודש מאי 2010 ביצעה התובעת עבודות איסוף וסילוק פסולת בעיר מכוח מכרז זה.

עיקר טענות הצדדים

עיקר טענות התובעת

7.      התובעת טוענת כי על אף שהיא ביצעה את העבודות במלואן, העירייה לא שילמה את התמורה המגיעה לה על-פי החוזה הראשון עבור העבודה שביצעה בחודשים אפריל 2008 עד מאי 2009. כמו כן, לא שילמה העירייה את התמורה המגיעה לתובעת מכוח החוזה השני עבור כל תקופת עבודתה על-פיו, למעט מקדמה.

8.      לטענת התובעת, בגין החוזה הראשון זכאית היא לתשלום חודשי בסך 99,570.92 ש"ח. זאת, לאחר שהוחלט אחרי חתימת החוזה הראשון שהיא תבצע את העבודות גם באזור השני של העיר, ולאחר שנקבע על-ידי ראש העיר, בהתייעצות עם היועץ המשפטי של העירייה, כי תשולם לה תוספת של 15% על המחיר שנקבע בחוזה, לאור התייקרות הסולר ובשל העובדה שהתובעת נדרשה לפנות אשפה  משטחים נוספים שמחוץ לעיר.

9.      התובעת טוענת כי הימנעות העירייה מתשלום מהווה הפרת התחייבות, ומייחסת לעירייה נזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי התשלום.

10.  התובעת טוענת כי התנהגות העירייה מהווה גם עשיית עושר ולא במשפט, בקבלתה שירותים מבלי לשלם  עבורם.

עיק טענות הנתבעת

11.  טענות ההגנה של העירייה נחלקות לשניים: ביחס לחוזה הראשון, עיקר טענתה הוא כי במהלך תקופת ההתקשרות שולמו על ידה לתובעת סכומים ביתר אותם היא קיזזה, וכן סכומים שהיא נאלצה לשלם לספקים אחרים בגין עבודות שהתובעת לא ביצעה.

12.  הנתבעת טוענת כי גזבר העירייה לא חתם על מסמכי החוזה הראשון, ועל כן לא התקיימו לגביו התנאים הקבועים בסעיף 203 לפקודת העיריות ועל כן הוא אינו מחייב את העירייה.

הנתבעת טוענת כי החלטת ראש העיר לשלם לתובעת תוספת של 15% למחיר הקבוע בחוזה התקבלה בחוסר סמכות ועל בסיס טעות בחוות דעתם של היועצים המשפטיים מטעם העירייה. לטענתה, תוספת זו מהווה שינוי מהותי של ההצעה שהוגשה על ידי התובעת במסגרת המכרז ועל כן היא פוגעת בעיקרון השוויון ואינה חוקית.

כמו כן טוענת הנתבעת, כי ההצעה שהוגשה במסגרת הליכי המכרז היא הצעה פאושלית, וכי ההצעה התייחסה לפינוי אשפה בכל העיר. לכן, אין מקום לטעון כי חלקים מהעיר לא נלקחו בחשבון, במיוחד כאשר התובעת הצהירה כי בדקה את העבודה וביקרה בשטח וכי היא מנועה מלטעון שטעתה בהיקף העבודה. מה גם שלא נחתם בין הצדדים כל הסכם לגבי התוספת הנ"ל.